אל הכהן מלמ' שטומאתו וטהרתו ביד הכהן ומניין שחיטת צפרים והזיית דם צפור ותגלחת בכהן ת"ל תורת כו' יכול אף ליקוח צפרים וכבוס בגדיו ורחיצתו בכהן ת"ל זאת. ביום טהרתו והובא כו' שלא ישהא. זאת תהי' תורת המצר'. בהוייתו תהא הקדים מתן שמן [אינו בת"כ רק במנחו' ה' ע"א] כו'. תורת המצרע. אם נתנגע נגעים הרבה מביא קרבן א' דכתיב תורת המצרע תורה א' למצורעין הרבה:[אינו בת"כ רק בכריתות ט' ע"ב וע"ש בתוספות] ויצא הכהן וראה הכהן מת"ל לפי שנא' ויצא. יכול כהן שהי' לפנים מן המחנה יצא הי' במים בנהרות ובמדברות מניין ת"ל וראה הכהן א"כ מה ת"ל ויצא הכהן כהן שאפשר להיות לפנים מן המחנה מטהר את המצורע ואין כהן מצורע מטהר את המצורע. והנה נרפא. שהלך לו נגעו. נגע. שהלך שער לבן. הצרעת. שהלכה המחי'. ומניין אפי' מקצתו ת"ל מן. מן הנגע אפי' מקצת שער לבן. מן הצרעת אפי' מקצת המחיה. מן הצרוע. להביא את שפרחה בכלו שטעון צפרים:וצוה הכהן ולקח. הצווי בכהן ולקיחה בכל אדם. למטהר. לשם מטהר בין איש בין אשה בין קטן מכאן אמרו לקח לאיש כשרות לאשה. לאשה כשרות לאיש. לבית כשרות למצורע. למצורע כשרות לבית. צפרים. מיעוט צפרים שתים א"כ מה ת"ל שתי שיהיו שתיהן שוות ומניין אע"פי שאין שוות כשר ת"ל צפור צפור ריבה. חיות. ולא שחוטות. טהרות ולא טמאות ולא טרפות. ועץ. יכול כל עץ ת"ל ארז אי ארז יכול טרף ת"ל ועץ הא כיצד זו בקעת של ארז:ושני. יכול פיקס ת"ל תולעת אי תולעת יכול כל צבעים ת"ל ושני הא כיצד זהורית טובה:ואזב. ולא אזוב יון ולא אזוב כוחלית רומי ומדברי ולא כל אזוב שיש לו שם לווי:וצוה הכהן ושחט. הצווי בכהן ושחיטה בכל אדם. ושחט את הצפור האחת. האחת משתים האחת ברורה שבשתים. האחת שאם מתה אחת מהן או שנעשית טריפה יקח זוג לשניה. האחת אל כלי חרש. ולא שתים לכלי חרש. כלי. יכול א' מן הכלים ת"ל חרש אי חרס יכול מקידה ת"ל כלי הא כיצד זו פיילי של חרס. מים חיים. ולא מלוחים ולא פושרים ולא מכזבי' ולא מים מנטפין. ר"א אומר מה מים שלא נעשה בהן מלאכה אף כלי כו' (ור"ל דמקיש כלי למים) רש"א מה מים הברורים שבמים אף צפור הברורה. שבמינה וזו קיפל ומקיש צפור למים:את הצפור החיה כו'. כיצד הוא עושה נוטל ארז ואזוב ושני תולעת וכורכן בשירי הלשון ומקיף להם ראשי אגפיים וראש הזנב משל שניה ומזה. בדם. יכול בדם ודאי ת"ל במים חיים אי במים חיים יכול עד שיהיו כלן מים חיים ת"ל בדם הא כיצד מים חיים שדם הצפור ניכר בהם ושיערו חכמים רביעית. ומניין שאם נשפך הדם תמות המשתלחת. מתה המשתלחת ישפך הדם ת"ל את הצפר החיה. את הצפר החי' יקח אתה עיין רש"י ז"ל. השחוטה. ולא המלוקה. הצפור על מים חיים. ולא כלי חרס על מים חיים:והזה. לאחר ידו של מצורע וי"א על מצחו. על המטהר מן הצרעת שבע פעמים. ולא טמא מת שבע פעמים. שבע פעמי' וטהרו. הזיית שבע טעון ואין טעון הזיית שלישי ושביעי:וטהרו יכול יהא מסולק ת"ל ושלח וכבס וגלח ורחץ. יכול יהא כלן מעכבין ת"ל וטהרו ונאמר למטה וטהר מה טהרה האמור למטה בדברי' הנעשים בגופו אף טהרה האמור כאן בדברים הנעשים בגופו:ושלח. שלא יעמו' בצור וביפו וישלחנ' לים שלא יעמוד בגבת וישלחנ' למדבר שלא יעמוד חוץ לעיר וישלחנה כלפי העיר:על פני השדה. שמותרת באכילה לאחר שילוח:וכבס כו'. מלטמ' משכב ומושב וכבו' השני מלטמ' בגדי' במגע. כל שערו. מה שערו האמור בימי ספרו פרט לבית הסתרי' אף כו' האמו' בימי גמרו פרט לבית הסתרים:ורחץ כו' במים אפי' במי מקוה (ר"ל אף שאינו מי' חיי') ורחץ כו' וטה' ואח' יבא אל המחנה. רחיצ' גופו מעכבתו מליכנוס לפנים ואין צפרי' מעכבתו כו'. מחוץ לאהלו. אין אהלו אלא אשתו שנא' שובו לכם לאהליכ':שבע' ימי'. ולא ימי חלוטו וכן יותם לא הי' לעוזיהו אלא בימי החלטו:כל שערו. יכול אף בית הסתרי' ת"ל גבת עיניו מה גבת עיניו בנראה אף כו'. מניין לרבות כינוס ואינו נראה פזור ונרא' ת"ל ואת כל שערו יגלח מיעוט וריבה עיין רש"י ז"ל. ראשו מה ת"ל לפי שנא' תער לא יעבר על ראשו שומע אני אף מצורע כן ת"ל ראשו. זקנו מה ת"ל לפי שנאמ' ופאת זקנם לא יגלחו אף מצורע כן ת"ל זקנו לפי שיש בראש מה שאין בזקן ויש בזקן מה שאין בראש רי"א גבת עיניו ולא ריסי עיניו. יגלח ליתן אחריות לתגלחת בשמיני ותשיעי ואילך. ואת כל שערו יגלח [בת"כ לא נאמר שום פסוק על שיור ב' שערות. אבל הרא"ש בנגעים פ' י"ד מפרש דיליף מנזיר טמא. והתם נדרש בנזיר מ"ב ע"א מן ביום השביעי יגלחנו דמשמע כולו דווקא וע"ש ברש"י ותוספות] הא אם שייר ב' שערות לא עשה כלום:וביום השמיני. בשביעי יגלח ובשמיני יביא. ואם גלח בשמיני לא [בת"כ הגירסא שלנו יביא בו ביום ואולם בעל ק"א גורס לא יביא כדברי הגאון ז"ל ועיין בתוספות דנזיר מ"ד ע"ב] יביא בו ביום. יקח שני כבשים. מיעט כבשים שנים א"כ מה ת"ל שני שיהיו שניהן שווים ומניין שאעפ"י שאינם שווים שהם כשרים ת"ל כבש כבש ריבה. אחת. שתהא ברורה. אחת מלמד שמביא אחת על נגעים הרבה. שנתה ולא שנה של עולם. ושלשה כו' בלולה בשמן. זו לבהמה. או יכול למנחה עצמה כשה"א והעלה הכהן את העלה ואת המנחה המזבח' לימד שאינו אלא מנחת בהמה. עדיין הדבר צריך תלמוד כשה"א (בפ' נסכים) תעשו על העולה זו עולת מצורע. לזבח להביא חטאתו. או לזבח להביא את אשמו. ריבב"א הרי הוא אומר ואם דל הוא מה מצינו עני שמביא בהמה אחת מביא עשרון א' אבל עשיר שמביא ג' בהמות יביא ג' עשרונים. הא מה אני מקיים ג' עשרונים לבהמה:ולג שמן. מה ת"ל שהיה בדין שיביא ג' לוגין מה מצינו עני שמביא עשרון אחד מביא לוג א' אבל עשיר שמביא ג' עשרוני' יביא ג' לוגין ת"ל ולג א' שמן:והעמיד כו' ואתם. מלמד שטעונים עמידת כלם יכול יטענו תנופות כלם ת"ל האיש ולא חטאת ועולה או אינו אלא להוציא אשה וקטן ת"ל המטהר בין כו':לפני ה' כו'. שער הניקנור אחוריהם למזרח ופניהם למערב:ולקח וכו' ואת כו' מלמד שטעונין תנופה כאח' ומניין שאף אם הניף כ"א בפני עצמו יצא ת"ל אותו. יכול יניף ויחזור ויניף ת"ל תנופה ולא תנופות. לפני ה'. במזרח:יכול מקום העמדה תהא שחיטה ת"ל ושחט כו' במקום כו' יכול על טבעתו ת"ל במקום הקודש להכשיר כל הרוחות אין לי אלא האשם ומניין אף החטאת והעולה במקום הקודש ת"ל את החטאת כו'. כי כחטאת האשם כו' מה חטאת מן החולין וביום ובידו הימנית וטעונה כלי ודם מזבח מתירה אף אשם כן אי מה חטאת נתון דמה למעלה אף אשם כן ת"ל תורת האשם [בת"כ הגירסא קדש קדשים הוא. אבל בעל ק"א מקיים גירסת הגאון ז"ל ת"ל תורת האשם וכו'] ואת דמו יזרוק תורה אחת לכל האשמו' כו'. האשם לכהן. ללמד דבר שמכשירו לכהן שהוא מתן מזבח קודם למתן בהונות. האשם הוא. פרט לששחטו שלא לשמו:קדש קדשים. לרבות לוג שמן של מצורע. הוא. פרט לשחסר כל שהוא:ולקח ונתן. מה נתינה בעצמו של כהן אף לקיחה כו' יכול כו'. על תנוך אזן. אי כתוב תוך יכול על תוך ודאי ת"ל נוך אי על נוך יכול על גובה של אוזן ת"ל תוך נוך הא כיצד זה גדר האמצעי:מלג השמן ויצק. חסר השמן עד שלא יצק ימלאנו. משיצק יביא אחר בתחילה ר' ישמעאל אומר כו' על כף הכהן מצוה שיצוק לתוך כפו של חבירו לכתחילה. וטבל ולא מספג. וטבל והזה. על כל הזיה טבילה. באצבעו מה כאן מיומנת שבימין כו' שבע פעמים כו' לפני כו' ק"ק. על דם האשם. שיקדים להם הדם או דוקא שיש שם דם ת"ל על מקום דם [חלוקה זו אינו בת"כ רק במנחות יו"ד ע"א] יכול דוק' שנתקנח ת"ל על דם האשם ולמה נאמר על בהן ידו הימני' ועל בהן רגלו וכו' על תנוך אזן הימנית המטהר אזן ללמ' על רציע' [אינו בת"כ רק במנחות יו"ד ע"א] יד ללמד על קמיצה. רגל על חליצה:וכפר. שהחטאת לבד מעכבת כפרה:והעלה הכהן. מכאן שאברי העולה קודמין לאברי החטאת:ואם דל הוא. יכול ממה שהיה ת"ל ואין ידו משגת יכול יש לו ואין מוצא ליקח ת"ל דל:הוא. ולא נודריו שבערכין עני שהעריך את העשיר נותן ערך עני יכול אף זה כן ת"ל הוא:ולקח כו' מה ת"ל אחד שיכול שיביא כל השג ידו כמו בערכין ת"ל אחד. לתנופה לכפר. וכי תנופ' מכפר' כו' אלא שאם עשה שירי מצוה כו':ועשרון. מלמד שכל עשרון ועשרון טעון לוג ר"נ וראבי"א כו' אין לי מביא קרבן עני אלא עני מתחלתו עשי' והעני מנין ת"ל אשר תשיג ידו. הביא אשמו עני והעשיר מנין שיגמו' בעשיר ת"ל את אשר תשיג ידו יכול אפילו הביא חטאתו עני והעשיר. יגמור בעשירות ת"ל א' לחטאת ואחד לעולה:על המנחה. שתקדים מנחת בהמה לחטאת העוף:תורת אשר כו'. מלמד שעני שהביא קרבן עשיר יצא יכול אפי' עשיר שהביא קרבן עני שיצא ת"ל זאת:תורת. מלמד שאדם מביא ע"י בנו ובתו ועבדו ושפחתו קרבן עני ומאכילן בזבחים יכול אף ע"י אשתו ת"ל זאת דר"י:כי תבאו. יכול לעבר הירדן ת"ל אל ארץ. ארץ המיוחד' יכול משבאו לעמון ומואב ת"ל אשר אני נתן לכם לאחז' עד שיכבשו. כבשו ולא חלקו למשפחות ולא לבני אדם לכ"א ואין כל א' מכיר את שלו ת"ל ובא אשר לו כו':ונתתי עיין רש"י ז"ל רש"א פרט לנגעי אונסין כו' [ר"ל נגעי רוחות וכשפי' והוא בהוריות יו"ד ע"א' בבית ארץ אחזתכם. פרט לבית בנוי בספינה ובאסקריא על ד' קורות. בבית. להביא הבנוי על ד' עמודים. אחזתכם. ולא ירושלים ר' ישמעאל או' אחזתכם ולא בתי נכרי' וה"ה לבגדיהם:ובא אשר לו. שלא ישלח ביד שליח. יכול אף זקן וחולה ת"ל ובא. והגיד כו'. ידקדק הכהן כיצד בא הנגע לביתו. לאמר. יאמר לו הכהן דברי כבושין אין הנגעים באים אלא על לה"ר שנ' השמר כו' כנגע כו' עיין רש"י ז"ל. נראה לי. ולא לאורו מכאן אמרו בית אפל אין פותחין בו חלונות לראו' את הנגעים:וצוה הכהן ופנו. הצווי בכהן והפינוי בכל אדם. את הבית. אפי' חבילי עצים דר"י רמ"א עסק הוא לפנוי. ולא יטמא כל אשר בבית. לפי שמצינו בנכנס לבית המנוגע אינו מטמא בגדי' עד שישה' בכדי אכילת פרס יכול אפו' היו שם כלים מקופלין ומונחין על כתפו או בתוך הבית לא יהיו טמאו' עד שישהה כדי אכילת פרס ת"ל כל אשר בבית מיד. ואחר כן. לרבות אחרים כיוצא בהן. נותנין לחתן וכן ברגל. רבי או' כו':וראה את הנגע והנה הנגע. מלמ' שאין מטמא אלא בשני גריסין. בקירות ולמט' הוא אומר בקירות צריך שיהא מרובע ד' כתלים יכול דוקא בקירות ת"ל הקיר אפו' קיר א' יכול אפי' באבן א' ת"ל וחלצו את האבנים אין פחות מב' אבנים ר' ישמעאל או' כו'. ר"א בר"ש או' כו'. שקערורת עיין רש"י ז"ל. ירקרקת. ירוק שבירוקין. אדמדמת. אדום שבאדומים. ומראיהן. ולא ממשן:ויצא. יכול ילך לביתו ויסגיר ת"ל אל פתח הבית יכול יעמוד תחת השקוף ויסגיר ת"ל מן הבית הא כיצד עומד לצד השקוף ומסגיר. ומניין שאם הסגיר בכל ענין שהוא מוסגר ת"ל והסגיר את הבית מכ"מ:ביום. ולא בלילה. והנה פשה. זה פשיון הסמוך בכ"ש. מניין לרבות את הרחוק ת"ל הבית. יכול כו' ת"ל הנגע נאמר כאן נג' ונאמר להלן מה להלן כגריס אף כו'. נ"א פשיון הסמו' כ"ש והרחוק כגריס והחוזר בב' גריסין. בקירת הבי'. ולא בקירות היציע ולא בקירו' האבוס ולא בקירות המחיצה ולא בקירות המגורה:וצוה הכהן וחלצו. הצווי בכהן והחליצה בכל אדם. וחלצו. אשר הקצו. והביאו. מלמ' ששניהן חולצין שניהן קוצין שניהן מביאין את האבני'. מכאן אמרו אוי לרשע כו'. יכול אף כותל הסמוך לאויר שניהן חולצין ת"ל ואחר חלץ כו'. יכול אף קרמודים ולבנים ת"ל את האבנים. יכול ב' אבנים בלבד ת"ל אשר בהן הנגע. אתהן מחוץ לעיר. ולא אדם המצורע אלא חוץ למוקף חומה בלבד. אל מקום טמא. שיהא מקומו טמא: (עיין ברש"י ור"ל בעודן במקומן מטמאין את הטהרות):יקצע. יכול מבית ומבחוץ ת"ל מבית יכול מן הקרקע ומן הקירות ת"ל סביב. אשר הקצו. יכול צרורות ת"ל עפר יכול אף הנושר ת"ל אשר הקצו:ולקחו אבנים כו'. תחת האבנים אין פחות משתים שתים. מכאן אמרו אין חולצין פחות משתים. ואין מביאים פחות משתים. ולקחו אבנים. יכול מצד זה לצד זה ת"ל אחרות. יכול אפי' קרמודין ולבנים ת"ל אבנים:ועפר. משמע כל עפר אפי' לבנים כו' יכול מצד זה לצד זה ת"ל אחר. יכול אפי' סיד וגפסיס ת"ל עפר. יקח וטח. אין חבירו מטפל עמו בטיחה:ואם ישוב. לאותן אבנים. מניין לרבות כל הבית ת"ל בבית. הנגע. ולהלן הוא אומר הנגע מה להלן ב' גריסין אף כו'. ופרח. אעפ"י שלא כמראיו או יכול דווקא פשה ת"ל צרעת ממארת מה צרעת ממארת האמור בבגדים מטמא החוזר אע"פ שאינו פושה אף כו'. יכול אפי' חזר בו ביום ת"ל ואם ישוב ולהלן נאמר ושב מה להלן בסוף שבוע אף כו'. ומניין לעומד בראשון ופושה בשני או עומד בזה ובזה שהוא כפושה בראשון ת"ל צרעת ממארת לג"ש מה בבגדים עומד בראשון ופושה בשני או עומד בזה ובזה כפושה בראשון אף כאן כו':אבניו. כל אבניו שנבנו עמו וכן עצו ועפרו. אבניו ולא אבנים שהכניס משנבנה וכן עצו ועפרו:והבא אל הבית. כשיכנוס ראשו וריבו. ימי הסגיר. ולא ימים שקלף את נגעו. יכול אפי' מוחלט שקלף את נגעו ת"ל כל ימי:יטמ' עד הערב. שאין מטמ' בגדים. יכול אפי' שהה בכדי אכילת פרס ת"ל והאכל בבית יכבס את בגדיו אין לי אלא אוכל שוכב מנין ת"ל והשכב בבית יכבס. לא אוכל ולא שוכב מניין ת"ל יכבס יכבס ריבה א"כ מה ת"ל אוכל ושוכב ליתן שיעור בכדי אכילת פרס. יכול אף הבהמה והנכרים מצילין בגדים בבית המנוגע ת"ל יכבס בגדיו כל המטמא מציל בגדים בבית המנוגע וכל שאינו מטמא אינו מצי' בגדים בבית המנוגע. מכאן אמרו הי' עומד בפנים ופשט ידו לחוץ וטבעותיו בידו אם שהה בכדי אכילת פרס טמא. הי' עומד בחוץ ופשט ידו לפנים וטבעתיו בידו ר' יהודה מטמא מיד וחכ"א עד שישהה בכדי א"פ:והזה אל הבית. על השיקוף:הצפר החיה אל מחוץ לעיר. ר' יוסי הגלילי או' את הצפר החיה אל מחוץ לעיר ואיזה זה דרור:זאת התורה לכל כו' מניין לכהן שבקי בנגעים ולא בנתקין. בנתקין ולא בנגעים בנתקין ולא בבתים. בבתים ולא בבגדים וכו' שאין רואה עד שיהא בקי בכולן ובשמותיהן ת"ל זאת התורה לכל נגע כו':להורת. מלמד שאינו רואה עד שיורנו רבו. ביום הטמא וכו' מלמד שביום מטמאו וביום מטהרו. זאת תורת וכו' זאת תורת של מוצא ש"ר (ערכין ט"ו ע"ב) נאמר התורה (הוא מדרש רבה ויקרא נ"ח י"ו) כאלו עבר בכל ה' תורות:
